הן חלק מהחיים. בעצם, כל יום אנחנו נפרדים ממשהו או ממישהו .

נפרדים מחברים למשרד בכל ערב .

נפרדים מהילדים כשיוצאים לעבודה בבוקר ,

נפרדים מההורים אחרי כל ביקור אצלם .

אם נסתכל על זווית שונה של פרידה, אנחנו כל יום נפרדים מ5 מליארד תאים בגוף,

מכמה עשרות שקלים בסופרמרקט  ומכמה קילוגרמים בכל צעד שאנו לוקחים בעת הליכה ברחוב.

My mom in heaven

השפעתן של פרידות על חיינו משתנה מפרידה לפרידה. יש פרידות שהן דבר של מה בכך. הן לא משפיעות עלינו בשום צורה שהיא.

יש פרידות שהן מלוות בכאב, עצב וגעגוע.הן חלק חשוב במיצוב של מי שאנחנו ובהמשך הדרך שלנו בחיים.

יש פרידות שהן משמחות, כמו ממקומות שלא היה לנו טוב בהם, או מעבר למקום אחר, לשם התחלה חדשה.

אז כן, יש הרבה סוגי פרידות.

אז נכון – נפרדנו בעצב רב מבן זוג אהוב.

ואולי – נפרדנו מאיש קרוב ויקר לנו שעזב את העולם בשל מחלה נוראית.

ואולי גם – נפרדנו מהפרנסה שלנו מסיבות כאלה או אחרות.

ויתכן ו – נפרדנו מהילדים שעזבו את הבית לעצמאותם.

אבל משהו אחד לעולם לא נפרד ממנו.

וזה אנחנו.

ואותנו יהיה לנו עד יומינו האחרון.

בסופו של דבר – הכי חשוב שנזכור – בכל יום אנחנו נפרדים מעוד יום בחיינו.

אז תחיו את החיים האלה עכשיו.

אחרי הפרידה – המשיכו הלאה. ולא משנה ממה או מי נפרדתם.

כי הפרידה האחרונה – אחריה אין עוד הזדמנויות

שלכם,

טל

דורי, גורון קטן, בן חודשיים וחצי, נמצא תלוי עם קולר על אגזוז מכונית!

הגוזל הקטן זקוק במהרה לבית חם ואנשים טובים שיטפלו בו במסירות.
הוא עדין, מקסים ורגוע, רק רוצה שילטפו אותו ויאהבו אותו. 

לילי המתוקה

לילי, דובונית מתוקה וכובשת מחפשת בית חם ואוהב
גיל: 3 חודשים
מיקום: תנו לחיות רמלה
מין: נקבה 
כלבה מדהימה, אוהבת ליטופים, רוצה שישחקו איתה והרבה חום ואהבה  

לפרטים נוספים:
טלפונים  של בית מחסה העמותה:
08-9208306
או 050-5548370
או 0545351022

מאז שאני ילדה קטנה, אני אוהבת לשמוע רוק ישראלי. הייתי הולכת לכל ההופעות, קונה את כל הדיסקים של זמרי ולהקות הרוק בארץ, קוראת את כל הכתבות שיש ומתרגשת מכל שיר ברדיו בליווי קפיצות במקום, נגינה על גיטרה דמיונית והעפה של השיער שלי קדימה ואחורה בקצב השיר

בשנים האחרונות, היתה לי תחושה שכוכבי הרוק, שעל שיריהם גדלתי והתפתחתי, ניסו להמציא את עצמם מחדש בכל מיני דרכים.

כל יום לומדים משהו חדש! נחשפת למערכת ההקלטות של המוזיקה, עם איגי וצחי אלוש במקום בו מתרחש כל הקסם

רק להקה אחת – נשארה עם קלאסיקות שלעולם לא יחלפו מהעולם או מהנשמה.
היא גם אחת הלהקות האהובות עלי (איך לא?) – משינה. מהלהקות האלה שכמעט כ-ו-ל-ם מתחברים אליה , משננים את שיריה ומשמיעים אותה ברדיו לפחות שלוש פעמים במהלך היום.

לאחרונה התמזל מזלי לעבוד לצידו של איגי, אחד האנשים המוכשרים בתעשיית המוזיקה בישראל, שאם פעם היה המתופף של משינה, הרי שהיום הוא יוצא באלבום חדש ומדהים משלו, עם להקת הצללים. לפני 20 שנה הוא הוציא את אלבומו הראשון "משהו ממך" ומאז – דממה. היום, לשמחת כל מעריצי משינה בכלל ואיגי בפרט – הוא יוצא עם שירו החדש "מחשבה".

איגי בחור מקסים, קצת ביישן אך עם זאת ממש לא, מחייך ללא הרף וכיף מאד לעבוד איתו ועם שאר החבר'ה הטובים – ברק פרידור וצחי אלוש שהפיק לו את הדיסק.

בראיון מיוחד, חשף לי איגי את התהליך שהוא עובר בתקופה זו בה הוא הופך להיות, אחרי 20 שנה, מישיבה מאחורי התופים לעמידה בקדמת הבמה מאחורי המקרופון.

Click here to view the embedded video.

אני:
"איגי, לפני הכל – תאמר לי כמה מילים על השיר החדש שיצא לאור לפני כמה ימים."

דיין:
"הייתי מבקש רק לספר לקוראי שורות אלה שהשיר הראשון שיוצא בשעה טובה מהפרוייקט נקרא "מחשבה", הוא מדבר בגדול על החלומות של כולנו,
ועל מה שיקרה אם הם לא יתגשמו. חשבתי שזה מגניב להוציא דווקא את השיר הזה ראשון כי ישנה מין שאלה בראשם של חלק מהאנשים: "הוא רוצה להיות זמר וכו', האם זה ילך לו? כמה זה אמיתי?" אז השיר הזה הוא בין היתר גם התשובה שלי לכל השואלים אותי שאלה זו. יותר מהכל- זהו שיר על כמעט כל אחד…"

עם איגי וברק פרידור, רגע לפני הריגוש הגדול של ההופעה

אני:
"ועכשיו, שהבנו מאיפה מה עומד מאחורי השיר המעולה הזה, מה שלומך בימים אלה?"  :)
דיין:
"תודה טל, שלומי מצויין, אני חווה דברים מאד חזקים ומרגשים בתקופה הזו."
אני:
"אז ספר לי קצת על הפרויקט שאתה עובד עליו עכשיו"
דיין:
"הפרויקט עליו אני עובד נקרא "איגי דיין והצללים". זהו למעשה הרכב מוזיקלי שמנגן יחד. את השירים אני כתבתי והלחנתי, ואני גם הזמר. כנגן אני משתתף בגיטרה אקוסטית איפה שצריך אותה, ובאולפן ניגנתי גם די הרבה חשמליות. את כל השאר עשו ועושים שאר החברים. האלבום, שנקרא "פשוט מסובך", מכיל 12 שירים והקלטתו כבר הסתיימה. בהופעה, הצללים מסתדרים רוב הזמן נהדר גם בלי שאצטרך לנגן.
סיפור ההיכרות שלי עם החבורה והיחסים שיצרנו הוא שיחה בפני עצמה, משהו שלקוח מדפים של סיפורי אגדות."

איגי בפעולה

אני:
"האם משינה עדיין מופיעים?"
דיין:
"מאז שחזרה משינה לנגן יחד, ב 2002, אנחנו כל הזמן מופיעים, ואחת לפרק זמן מקליטים חומר חדש. ההופעות הן אחד מהדברים שמשינה יודעת לעשות ממש טוב לטעמי, וזה מטורף לגלות לאיזה עומק חילחלה המוסיקה שלנו בתרבות של המדינה שלנו. מעיף את השכל כל פעם מחדש."
אני:
"איך ההרגשה לצאת לדרך עצמאית אחרי כל כך הרבה שנים שהנהלת כחלק מקבוצה?"
דיין:
"ובכן, השאלה הזו לא ממש מדוייקת. נכון שעד לא מזמן עשיתי את המוזיקה של עצמי כמעט תמיד לבד.

התפנית בסיפור מבחינתי היא שביום אחד, כמעט ברגע אחד, נכנסו לתוך חיי אנשים שרגע קודם לא היו שם, כמות גדולה יותר של בני אדם ממה שהורגלתי אליו אי פעם, אנשים שעובדים, חיים, ומתרגשים את המוסיקה שאנחנו יוצרים יחד, שהיא לא במקרה הדבר שהייתי שקוע בו חלק גדול מחיי- השירים שאני כותב.

הסיפור של האלבום הזה מבחינתי הוא הסיפור האנושי. האנשים שעשו אותו והאנרגיה שהם יצקו לתוכו. החיוביות והמחויבות, הכישרון והאהבה, הם שמרגשים ועושים את הדבר כל כך רחב. ובזה אגב, זה מאד דומה למה שקורה במשינה.
לגבי היציאה לדרך עצמאית- אני מרגיש מאד מוכן לזה, אני מרגיש טוב ונכון בתוך זה, ומאד מצפה למה שהולך לבוא."

אש ואנרגיות מהבמה!

אני:
"ספר לי קצת על המוזיקה שאתה עושה עכשיו"
דיין:
"טוב, לתאר מוזיקה במילים זה לא מהדברים שקל או כדאי להתיימר לעשות, אך אנסה להגיד משהו.
מאחר והחבורה שמנגנת איתי צעירה ממני במספר שנים טובות, המוסיקה למעשה מכסה טווח של טעמים הנפרש בין שני עשורים ולהפתעתי גם יותר.
גילינו מהר מאד שהדבר שאנחנו יוצרים מלהיב מאד גם אותי וגם אותם (הצללים).
הם הרגישו שהדבר שנוצר לא היה יכול להתהוות בלעדי- כאדם, ככותב, כזמר, כמוסיקאי "בוגר"לתחושתם.
ואני הרגשתי שהדבר שנוצר לא היה יכול להתהוות בלעדיהם- כאנשים (מדהימים), כיוצרים המחויבים לחומר הכתוב מחד ולחזון הסופי מנגד, כנגנים, כמוסיקאים, וכחברים.
לילות ארוכים וקסומים ללא שינה, שעות וימים של עבודה, משיכה לא מתעייפת לעבר היעד- וכל זה נקרא אצלנו "כיף".
מבחינה סגנונית, זה עדיין רוק ישראלי, לרגעים נוגע בפולק, נוגע גם בגראנג', מתכתב גם עם דברים שאני מן הסתם לא מכיר והם מאד אוהבים.
כל העסק יחד לא ממש דומה לשום דבר שאני מכיר שנעשה כאן, אם כי עשוי להזכיר הרבה דברים טובים ואהובים."

איגי דיין והצללים

אני:
"איפה אני יכולה להתעדכן על הופעות ואירועים שלך?"
דיין:
"את מוזמנת להצטרף לדף הפייסבוק, שם נדאג לעדכן ולחלוק את חוויותינו ואת המוזיקה שלנו וגם לשמוע את דעתך ודעתם של המאזינים האחרים
https://www.facebook.com/IggyDayanAndTheShadows

טוב, עם כשרון כזה, אני דואגת להשאר מעודכנת.
ואתם?

שלכם באהבה,

טל.

כפי שאתם מכירים אותי, אף פעם לא הבנתי הרבה באופנה.
כמישהי שגרה על החוף רוב חייה, חוץ ממותגי חליפות וציוד גלישה, לא ממש התעניינתי הרבה במי לובש מה, איפה וכמה זה עולה. מבחינתי ג'ינס קצר וגופיה לבנה היו תמיד הלבוש האולטימטיבי.

אבל לאחרונה, קיבלתי נקודת מבט שונה על דברים שונים בחיים שלי.
ביניהם בגדים.

המון כנסים, פגישות ואירועים שחוויתי בשנתיים האחרונות מאז שחזרתי לארץ, הביאו אותי להסתכל פתאם על סגנון, על סטייל ועל אפנה בצורה אח
לדאוג יותר לטפח את עצמי, להיראות במיטבי ובמקביל – לא להשקיע בזה יותר מדי.

מה שבטוח – ג'ינס וגופיה תמיד יהיו הפייבוריט שלי.

גלביה של יוסף בשבוע האפנה בתל אביב 2011 (צלם:קובי בכר)

יוסף המעצב = סיפור סינדרלה

אחד האנשים היותר מהממים שהכרתי לאחרונה הוא יוסף. לא סתם יוסף. יוסף המעצב.

ולא סתם מעצב. אמן מוכשר עם סיפור סינדרלה מרגש…

יוסף, שגדל בקרית שמונה, עזב את הבית כבר בגיל 10 ועבר לעיר הגדולה תל אביב, כדי לממש את חלומו שהיה כבר אז – לרקוד.
הוא הצטרף לכיתת ריקוד של בנים ולמד תחת חסותה תמר שיינפלד, עד שבגיל 27 החליט שהוא הולך על עיר עוד יותר גדולה מתל אביב, פרש כנפיים ועבר לניו יורק, שם הצטרף ללהקת מחול מקומית.
הנהלת הלהקה הסתכסכה עם מעצב הבגדים שלה ויוסף  קפץ על ההזדמנות וקיבל את תפקיד המעצב של בגדי הלהקה.
כשחזר יוסף לישראל, לקח שיעורי עיצוב בשנקר ולפני שבכלל סיים את לימודיו, פתח חנות בתל אביב, שהפכה לאחת מהחנויות הכי שוות בעיר.

רק כמה חודשים אחרי פתיחת החנות, נבחר יוסף למעצב השנה ומאז הוא לא מפסיק להפתיע.

תוכלו להנות מעולמו של יוסף גם בדף שלו:
https://www.facebook.com/yosefperetz

שבוע האפנה במתחם התחנה תל אביב

אין מילים. התמונות מדברות בפני עצמן.
צילומים: קובי בכר

שלכם באהבה,

טל

לונדון תמיד היתה בשבילי איזה מקום כזה שאני יודעת שיום אחד אני צריכה להגיע אליו.

סוג של עיר שכולם מדברים עליה, משווים אותה קצת לניו יורק, קצת לפריז וקצת לתל אביב

אני הייתי בכל הערים האחרות וכשהגעתי לעיר הזו – הבנתי

היא משהו אחר.

רחובות לונדון בשלהי נובמבר נראים לי כמו חלק מציור: עלים זהובים מרקדים עם הרוח על המדרכות, אנשים עטופי מעילים צבעוניים נעים בקצב מהיר כדי להתחמם ואפרוריות מכוסה בכתמים של תכלת בשמי אנגליה.
אחרי שטיילתי ברגל שעות על גבי שעות בעיר הקסומה הזו, גיליתי את כל המקומות המדהימים ששמעתי עליהם כל כך הרבה לפני כן…
ועוד מקומות רבים מדהימים בדרך…Piccadilly Circus, Camden Town, Russell Square, Oxford Street,  Covent Garden

ראיתי הופעה של Red Hot Chilly Peppers המדהימים, משחק כדורגל באיצטדיון העצום וומבלי, שקשה לתאר במילים את האנרגיות המדהימות שהיו שם באויר, קניות בשווקים ואפילו טיול קצר על גג אוטובוס התיירים המקומי לכל המקומות המתויירים שחייבים לשים עליהם וי…

אז למי שלא ביקר שם עדיין – לונדון ממש לא רחוקה, כמה שעות טיסה ואתם שם. אל תפספסו את העיר האצילית הזו וקחו את עצמיכם לחופשת סופ"ש שווה ביותר

Click here to view the embedded video.

לפעמים העולם הוא רק עטיפה צבעונית בשבילי. מה שבפנים - כבר צבעוני ממילא

אנגליה מול ספרד במשחק ב - Wembley Stadium עם אללוף

אחרי שופינג ב Camden Town

אם הייתי צייר והייתי זקוק להשראה מדהימה - לונדון בשלכת הסתיו זו אמנות

Red Hot Chilly Peppers Live!!

...מונית מקומית לונדונית מתה על הרכבים האלה

ג'וני 2 Times- הבן שלו קורא לו ככה כי כל מה שהוא עושה לא מצליח ואז הוא עושה זאת שוב... הנהג החמוד שלנו בלונדון

לחיים ::)) בירה איכותית אמיתית בוי.איי.פי של ההופעה שלRed Hot Chilly Peppers

חשבתי לארוז אחד כזה במזוודה הביתה בסוף ויתרתי, למרות שזה בדיוק הצבע שלי

Camden Town עושה טוב לאנשים

הלו? מה נשמע?... אבל למה את לא מתקשרת מהבזק???

ועד הפעם הבאה

Carpe Diem

ורק אהבה

טל

לי יצאו בקמפיין מהמם של הבגדים המהממים שלהם

LEE וקראו לו – המומחים של

לקמפיין הם הזמינו מומחים כל אחד בתחומו – אסף אמדורסקי, דורין אטיאס, השף עומר מילר, רון קדמי הצלם שגם הוביל את הצילומים בקמפיין, המעצב יוסף, אריק בן שמחון, המוזיקאית  המוערכת קרני פוסטל, הטניסאית שחר פאר ו… אותי

היתה אחלה חוויה, הכרתי אחלה אנשים ויצאו לרון אחלה תמונות

אסף דאג לתעד הכל בוידאו

תענוג

Click here to view the embedded video.

רון קדמי הצלם ההורס

הרבה שנים חייתי בחו"ל.

בכל מיני מקומות בעולם.

ובכל מקום – הייתי ממש גאה להיות ישראלית. להשוויץ במדינה שלי. לדבר בשבחה.

כשמישהו אמר משהו לרעתה, ניצת בי גפרור ורק חיכיתי להדליק אש, מיהרתי ליצור שיחה בנושא ולבטל את דברי המתקומם כנגד הארץ שלי.

ולאחרונה, מסתובבת ברחובות רוטשילד בתל אביב ומצטרפת להפגנות חברי באוהלי המחאה הפזורים בשדרה, אני יותר ויותר גאה בארץ הזו.
אנחנו, שעובדים קשה, משרתים בצבא הנהדר שלנו, לומדים באוניברסיטאות ומשלמים מיסים בזמן, מרימים בתקופה האחרונה יותר ויותר את קולנו למען השקט הפנימי אצלנו בבית.

מחאות וירטואליות ומחאות ברחובות…

זה החל במחאות בפייסבוק. לאחרונה היה לי ראיון שעשו לי בנושא:

מהפיכה עושים באהבה או לא עושים בכלל

המראיין:

שמנו לב שלאחרונה נהיה מין טרנד של מחאות בפייסבוק; האם את יכולה להסביר מאיפה זה מגיע, מדוע זה דווקא מגיע עכשיו והרי אנשים משתמשים בפייסבוק מספר שנים. האם זה מגיע לאור המחאות בעולם העברי שמתארגנות דרך הפייסבוק

תשובתי אליהם:

דבר ראשון חשוב לזכור שהפייסבוק – לא עוסקת במותגים אלא עוסקת באנשים.
ואם נסתכל רגע על כל ננתח לרגע את מקרה "מחאת הקוטג'" – הרי שגבינה לבנה, ביצים ומוצרים בסיסיים אחרים, יקרים אף הם. כלומר – זה לא באמת שאנשים מחו כאן על הקוטג'.
אבל בחיים הכל עניין של טיימינג. והקוטג' הגיע בטיימינג שבו היתה נקודת שבירה לצרכנים והיא פרצה בכל הכוח במחאה על מחירי הקוטג' בפייסבוק.
עכשיו, זה לא שזו הפעם הראשונה שיש מחאות או התאגדות אזרחים בפייסבוק, לדוגמא – דף פייסבוק כנגד מחירי הנדל"ן ההולכים וגדלים, עצומה פייסבוקאית כנגד מחירי הנסיעות באוטובוס אגד היו קיימים אף הם אך השפעתם לא היתה גדולה ולא התרחבה אל מעבר להרבה לייקים בדף שלהם, מאחר והם לא היו באותה נקודת שבירה קריטית ולא בטיימינג הנכון.

הנאים השכנים בעיניך? תלוי כמה הם משלמים

אז למה זה קרה עכשיו?

מהסיבה הפשוטה מאד – לאנשים פשוט נשבר. הקוטג' היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא במקרה היה שם. אם הוא לא היה – היה משהו אחר. אך בסופו של דבר, הכל בחיים זה עניין של טיימינג.
תוסיף לטיימינג ולחמתם של האזרחים דלק – ומיד תפרוץ אש.

ומאחר ואנו חיים בעידן הפייסבוק, אותה מדיה המבוססת על תקשורת בין-אישית – היה קל הרבה יותר להצית את האש, כאשר היא בעצם הלכה ותידלקה את עצמה בעזרת ההפצה הויראלית שהפייסבוק מאפשר.

פעם, היה לוקח למחאה הרבה יותר זמן להתפשט. דוגמא לכך, היא שב2003 התקיימה הפגנת ענק בארה"ב, אליה הגיעו מאות אלפי אנשים אך ורק עקב מכתבי שרשרת אשר הופצו באימיילים וקראו להתנגדות המלחמה בעיראק ולהצטרפות להפגנה. כלומר – האינטרנט תמיד היה שם לשרת מחאות – אך היום בעידן המדיה החברתית ופלטפורמות כדוגמת פייסבוק – "תידלוק" ההפצה הרבה יותר מהיר וויראלי.

גם אני שמחה

זה לא חדש שבפייסבוק גולשת חצי מדינה באופן אקטיבי גורף מאז תחילת 2011 ושכל נושא ההתייחסות לדברים הנאמרים בסטטוסים של אנשים, הופך להיות גם חלק משיחת היומיום השגורה בפיהם של רבים מהם.
כל הכניסה של פייסבוק לתודעה של אנשים הגיעה בעקבות גל של שינויים טכנולוגיים, שידרוגים שנעשו בפלטפורמות השונות ובעקבות העובדה שאירגונים ובעלי עסקים החלו להבין את מגוון יתרונותיה של המדיה החברתית (כגון – קשר ישיר עם הלקוח, אפשרות מתן שירות לקוחות מעולה, יצירת אינטראקציה ושיחה חיובית על המותג, ריכוז אוהדים / קהילה במקום אחד, ויראליות למגוון השירותים של החברה / ארגון/ מותג, ההזדמנות ליצירת חיבור רגשי עם הלקוח ועוד).

הרי בסופו של דבר – מזה הפגנות? – הפגנה פירושה התאגדות של מספר אנשים המפגינים את דעתם בפומבי בנושא מסוים, כאשר פה מתבטא בפירוש חופש הביטוי וחופש ההתארגנות.

לא ככה?

מחאות מהספה בסלון

וכשאנחנו מדברים על מדיה חברתית – הרי שהיא מושתת על עקרונות אלו.
פייסבוק בפרט, הינה פלטפורמה המאפשרת חופש ביטוי לכל מי שלוקח בה חלק וחופש ההתארגנות הבא לידי ביטוי בקבוצות, דפים וקהילות שונות הנוצרות בתוך כל תמהיל המדיה הזו.

לעומת הפגנות ומהומות בהן יוצאים האזרחים מהבית ומתאחדים ברחובות כנגד הממשלה או השלטון המקומי, אצלנו בישראל לאנשים יותר נוח לשבת על הספה בסלון או הכורסא בחדר עבודה, ללחוץ על כפתור ה"לייק" ולהצטרף לקהילה וירטואלית ולהפגנה שהם לא צריכים לעשות הרבה ובכל זאת מקבלים את התחושה שהם לוקחים חלק במשהו גדול מהם ושיש להם אפשרות להביע את דעתם בחשיפה שווה, אם לא יותר גדולה אפילו, דרך המסך והעולם הוירטואלי.

בגלל המסה ההולכת ומתעצמת של אנשים הפעילים בפייסבוק בישראל ובשל החשיפה הרבה והקלות הבלתי נסבלת של הצבע על ה"לייק" ועל ה"שיתוף" ו"הזמנת חברים", כל אחד יכול היום להשפיע ולקחת חלק בתופעה ובמהפיכה כזו או אחרת.

השפעת האזרח הקטן על הפוליטיקה

מחאת ה"קוטג'" היא לא ההתארגנות הראשונה שהופיעה במדיה החברתית.
באפריל 2010, כל המדינה לבשה לבן ב"יום בלבן" לכבוד גלעד שליט. או לפחות טענה כך, ע"י שינוי תמונת הפרופיל של כל אחד בתמונתו של שליט. המחאה הזו החלה ע"י איש פרטי שפתח דף והביא לחיבור ריגשי בין אנשים רבים לסיפורו של גלעד.

ב25 ביוני נפתח דף לכבוד 5 שנים להעדרותו של גלעד שליט (http://www.facebook.com/giladshalit), הקורא לאנשים לחתום על עצומה למען שחרורו. את גלעד שליט טרם שיחררו, אבל כמעט 300,000 איש לקחו חלק במחאה, לחצו על הלייק והרגישו כי עשו משהו, ולו הקטן ביותר למען השבוי האבוד שהפך לסמל המחאות הישראלי.

חיים ברחוב כדי שיהיה לנו טוב. גאווה

למה זה קורה?

חוסר הגבולות המרחביים וחוסר מגבלות כמו מיקום גאוגרפי / סטטוס- תעסוקתי/ מעמד-חברתי מאפשר לגולשים, בכל מעמד או מיקום להביע את דעתם בידיעה, שכולם בעצם, חשופים לכולם, ללא כל קשר לכמות הכסף שיש לו בבנק, לכמות הפרסום שלו, לרמת ההשכלה וכדומה.
עולם האינטרנט פתח לאזרח הקטן אשר רוצה להביע את דעותיו אך קולו רוב הזמן לא נשמע, זירה בה הוא יכול לקחת חלק או ליצור בעצמו מעגלים ומחאות בידיעה שגם הוא, גם אזרחים אחרים כדוגמתו וגם אנשים בעלי השפעה, מהשלטונות או מגופי ציבור מכובדים – שטים כולם באותה הסירה – סירת המדיה החברתית. כולם בעצם בעלי יכולת להשפיע על השיחה ואם נלךרחוק יותר – כולם כאחד יכולים להיות בעלי השפעה גם על החלטות גדולות, פוליטיות או צרכניות.

מאהל הסטודנטים ברחוב רוטשילד

האם למחאות האלה יש סיכוי לפרוץ את הגבולות הוירטואלים?:

; ראינו שמחאת הקוטג' הצליחה במידה מסוימת אבל המחאה נגד מחירי הדירות והאוהלים מול העיריה, סיפקה רק מספר מפגינים מצוצמצם לעומת אלפי לייקים. האם אפשר להסתפק בפעילות בפייסבוק, או שבסופו של דבר זה ייגמר רק בלייקים של אנשים. כלומר, האם יש צורך להויסף לכך פעילות שטח?

תשובה:

בעידן שלנו, הוירטואל והדיגיטל הם לא עוד מדיה. הם כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים. חלק מהיומיום של כמעט כל אחד מאיתנו. הכל כבר אינטגרטיבי עם הכל. בטלויזיה ניתן למצוא דיגיטל, בפרינט יש דיגיטל (בעיקר בשל טכנולוגית ה

QR CODE,

משחקים הפכו דיגיטליים ואפילו כוס קפה וירטואלי בפייסבוק הפך לחלק משיגרתם של רבים.

כך גם השפעתה של המדיה החברתית על החיים שלנו. כבר ראינו כי המחאות פרצו את גבולות העולם הוירטואלי ולא פעם ולא פעמיים.

לדוגמא – המחאה הגדולה בנושא הקוטג' בפייסבוק, יצרה המון כתבות, טוקבקים ושיחות שנערכו בכל הפלטפורמות המצויות בעולם הדיגיטל, החל מכתבות בפורטלי ענק, תכתובות בפייסבוק, סרטוני יוטיוב ויראליים בנושא, שיחות בפורומים ופוסטים בבלוגים שונים בתחום הצרכנות.

כל ה"באזז" שנוצר סביב מחאת הפייסבוק, הוציא את המחאה מחוץ לגבולות הוירטואל -
היתה צניחה אדירה במכירות הקוטג' בכל הסניפים בהם נמכר הקוטג', רשת "מחסני כמעט חינם" ו"רמי לוי" הורידו את מחירי הקוטג' וגם שופרסל הצטרפה למאבק.

דוגמאות נוספות הן למשל מצריים, בה הוחלט לחסום את רשת הפייסבוק לאחר שהוקמו בה קבוצות מחאה כנגד הממשל המקומי, וכמותה עשו גם סוריה ואיראן, שלא אהבו לראות את תגובות המוחים במדיה החברתית והשביתו לחלוטין את הגישה לאתר הפייסבוק.

גם משרד החוץ, הגוף הכי סולידי במדינת ישראל, הבין את הכוח שטמון במילה של האזרחים ואת פוטנציאל המחאות לשנות סדרי עולם גם מחוץ לעולם הדיגיטלי והקצו כ-600 אלף שקלים

לבניית "צבא טוקבקיסטים" אשר תפקידו הוא הגנה על ישראל בפני מחאות חיצוניות, טוקבקים, כתבות ותגובות מחאה שליליות או פוגעות בפלטפורמות המדיה החברתית השונות.

סופו של דבר, בדומה לנושא השיווק, אשר בבסיסו זהה בין עולם המדיה המסורתית למדיה הדיגיטלית, מאפייניה של המחאה הדיגיטלית אינם שונים בהרבה מדפוסי המחאה המסורתית המתקיימת במרחבי תלת המימד של המציאות.

אבל בעידן שלנו, כשהכל כל כך דינמי ומשתנה כמעט כל יום, אין לדעת מה צופן לנו העתיד ואילו גבולות יפרוץ עולם הדיגיטל בהתמזגות עם עולם המציאות, ומחאות וירטואליות שהיום השפיעו על מחירי הקוטג', עלולות מחר להביא להחלטות בטחוניות ופוליטיות ולהרים ולהפיל שלטונות ובעלי עמדות פוליטיות מכיסאם.

מישהו מחפש אוהל להשכרה?

גאווה לאומית – העם יוצא לרחובות

אז נכון.
יותר נוח להפגין מהסלון. אבל אין ספק שברחובות, הרעש והכוח חזק לא פחות.

כשהסתובבתי בין האוהלים, הרגשתי את האנרגיות. את התשוקה לחיים.
אני כל כך גאה בנו. בארץ הזו. בכוח של העם.
הוא מתבטא לא רק באינטרנט. סוף סוף אנשים פרצו את הקירות בפייסבוק ויצאו לרחובות.

גאווה אמיתית.

רחובות עירומים (או ערומים בעיתונים)י

]]> http://www.talnavarro.com/2011/07/27/%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9b%d7%9c%d7%9c/feed/ 4 http://www.talnavarro.com/2011/07/05/serbia-belgrade-social-media-visit-better-than-i-even-imagined/ http://www.talnavarro.com/2011/07/05/serbia-belgrade-social-media-visit-better-than-i-even-imagined/#comments Tue, 05 Jul 2011 15:40:26 +0000 ‫טל נברו‬ http://talnavarro.com/?p=653

Serbia, Belgrade Social Media Visit

בסרביה יש 6 מליון אנשים. רק 2 מליון ו8 מאות אלף מהם בפייסבוק.

רובם לא מצייצים בטוויטר ואין כאן הרבה פרויקטים שנבנים על בסיס ערוצי יוטיוב. שזה די עצוב וגם מעיד על פוטנציאל שוק אדיר.
בכלל – רק 55% מהאנשים פה משתמשים באינטרנט (או יותר נכון, בערך 4 מליון מתוך 6 מליון האנשים כאן), בעיקר

Serbia, Belgrade Social Media Visit

Click here to view the embedded video.

בסרביה יש 6 מליון אנשים. רק 2 מליון ו8 מאות אלף מהם בפייסבוק.

רובם לא מצייצים בטוויטר ואין כאן הרבה פרויקטים שנבנים על בסיס ערוצי יוטיוב. שזה די עצוב וגם מעיד על פוטנציאל שוק אדיר.
בכלל – רק 55% מהאנשים פה משתמשים באינטרנט (או יותר נכון, בערך 4 מליון מתוך 6 מליון האנשים כאן), בעיקר בגלל התשתית הקלוקלת של חברת האינטרנט המקומית TELECOM.

אבל מה שהם כן יודעים – זה להרים כנסי אינטרנט מעולים.

בביקור שלי פה, בסרביה האפורה והמיוחדת, זכיתי לקחת חלק בשניים מהם ולהתערבב עם חזקי המדיה החברתית המקומיים.

The "Digitall Impact" Conference

אז קודם כל – פרטים על אירוע "דיגיטל אימפקט" המרהיב.
אחרי הכל, הביקור הזה – כולו סבב סביב הכנס.

אירוע מפואר, כמעט 300 איש, מצלמות, כתבים, עיתונאים והרבה רעש, שאירגנה חברת ABC Serbija  שתפקידה הינו לקבוע את הפוטנציאל האמיתי של הפרסום בדפוס והינה ארגון המשלב פעילות עם מו"לים, מפרסמים וסוכנויות לרכישת שטח בתקשורת מודפסת בסרביה.

הכנס עסק בניתוח ושיחה על השפעת עולם הדיגיטל על עסקים ועל חיי היומיום ויתקיים במלון קונטיננטאל בבלגרד.

חוץ ממני, 'דיגיטל אימפקט' אירחו אנשים בולטים מעולם העסקים בזירה הדיגיטלית, ממקומות שונים בעולם, כגון ראש דיגיטלי Grey EMEA ג'ון וויליאמס שיעלה את סוגית פעילויות השיווק הנעשות בסוכנויות דיגיטל בעולם המדיה החדשה, ואת הדרכים לאמץ דרך החשיבה אפקטיבית ולעבוד בתנאים החדשים שהמדיה החברתית פיתחה.

ג'ון וויליאמס מסביר על "שינוי" ולמה כל אחד צריך לאמץ אותו

מרצה נוסף בכנס הוא בריאן מוריסי, העורך הראשי של Digiday דיבר על המחסור בתשומת לב של חברות למדיה החברתית, על המעבר מעולם האנאלוג למדיה דיגיטלית והקהל המתיר עליו שאלות שונות בנושא.

ואני. שדיברתי על השינויים שמביאה איתה המדיה החברתית לעולם, על יתרונות המדיה החברתית, השפעתה על אירגונים, משווקים ועל הנקודות החשובות לבניית אסטרטגית עבודה נכונה בשיווק בפלטפורמות השונות.

מסבירה למה משווקים מפספסים את הפוטנציאל הגלום במדיה הזו

האמת? לפני האירוע, ממש התרגשתי. ארזתי חצי ארון, שאוכל לבחור מה ללבוש עפ"י המצב רוח של הבוקר…
אבל כשהייתי שם, מאזינה להרצאות המעולות של בריאן ושל ג'ון, נמלאתי גאווה כזו, רוגע וציפיה לעלות כבר לדוכן ההרצאות.

והיה פשוט כיף.
להרצות.
להעשיר.
לשתף.
לחוות.

יום לפני ההרצאה, גם הלכתי ברחוב וראיינתי את המקומיים על פעילותם בפייסבוק. היה ממש משעשע והכנסתי את זה למצגת ההרצאה שלי.

הסרבים חייכו, הקהל אהב את הקישור של ההרצאה שלי להוויה המקומית וההרצאה זרמה בכיף. יכלתי לעמוד שם עוד שעה, אם היה לי זמן

DedaUP  TweetUp

בערב, הוזמנתי לאירוע Tweetup שאירגנו המקומים.

כל המי-ומי מעולם האינטרנט של סרביה היו שם. כולם דיברו על נושאים מאד מעניינים, חדשנות ושמחה מעולם האינטנרט.
אני כמובן לא הבנתי אף מילה.
הנהנתי הרבה וניהלתי שיחות באנגלית עם כמה מהם.
פגשתי כמה טיפוסים מאד מעניינים.
בעיקר בסרביה את ה "קרוקודילים". כך הם מגדירים את עצמם. אנשים שחיים וטורפים את האינטרנט.

The Local Shoes

The moment after the conference...

דוגמנית לשעבר שכיום היא מנהלת יחסי ציבור של חברת הסלולר הכי גולה בסרביה,
בחור שכותב בלוג מצליח על איך הוא רזה 45 קילו בחצי שנה, ששיתף אותי בנחישות ובהשראה שהוא משרה על אחרים לא להתייאש בדיאטה,
דראגנה (כמו דרקונית… J רק בלי האש מהפה), שהיא בעלת הבלוג הכי מצליח בסרביה בתחום הגוסיפ
שגם נהניתי מארוחת ערב איתה, טיול לצד הנהר המקומי סאבה עם שיחות ארוכות על עולם המדיה החברתית המתפתח באיטיות רבה מדי בסרביה, לאור ירח
ופגישה מרתקת עם דראגן, שהוא אחד מהבלוגרים הנקראים ביותר בתחום הסושיאל מדיה בסרביה.

The Danuba river side

גם עם מילאג' סקוליק נפגשתי. איש מדיה שעבד בעבר במקאן אריקסון כמה שנים כמנהל הדיגיטל ועכשיו מנהל את החברה שלו לשיווק במדיה החברתית ובאינטרנט ככלל בסרביה ומנהל בלוג משל עצמו –  http://bit.ly/kXTlFe

האירוע התווה בי המון דברים חדשים.

את ההיכרות האישית עם הארץ המעניינת ושופעת תרבות הזו
היכרות עם כמה אנשים מובילים מהתעשייה המקומית, שהעשירו אותי בצורה בלתי רגילה
את ההזדמנות הנפלאה להרצות בכנס המרתק "דיגיטל אימפקט" מול אנשי עסקים מעניינים ומגוונים מסרביה.
תובנות חדשות על עצמי, על אנשים שסביבי ועל החיים בכלל.

את המסע קינחתי בפגישה מיוחדת בשדה תעופה עם אשה מדהימה, יפה בן-ארי, שהיתה שגרירת סרביה 5 שנים בבלגראד – אבל גם היתה סטודנטית שלי בהרצאה שהעברתי
במשרד החוץ לפני מספר חודשים!
היתה לנו שיחה מופלאה ולא יכולתי לבקש דובדבן יותר מתוק על עוגת המסע שלי.

With Yaffa Ben Ari on the way back home

At The DedaUp TweetUp in Asterix, Belgrade

With dear Miloje at the "Digital Impact" conference

With sweet Milan, thanks for the great time!!

היה מדהים וכן ירבו
יש לי הרגשה שאני לסרביה עוד חוזרת

]]>